שחקנית טניס צעירה הגיעה אליי אחרי שהמאמן שלה הציע לה כמה פעמים לפנות. היא ישבה על קצה הכיסא, התיק עדיין על הכתף, ואמרה: "אני לא בדיכאון. ואני גם לא צריכה שמישהו יגיד לי שאני יכולה." אחרי רגע הוסיפה: "וחוץ מזה, או שיש לך את זה בראש או שאין."
הסיפור מבוסס על ספורטאית שעבדתי איתה, ופרטים בו שונו לשמירה על פרטיותה.
בשלושה משפטים קצרים היא סיכמה כמה מהתפיסות הנפוצות על פסיכולוגיית ספורט. אני שומע אותם, בגרסאות שונות, מספורטאים, מהורים ולפעמים גם ממאמנים. בכל אחד מהמיתוסים האלה יש גרעין של אמת, ובגלל זה קשה כל כך להיפטר מהם.
אני רוצה לעבור עליהם אחד־אחד ולבדוק כל אחד מול מה שהמחקר יודע היום, וגם מול מה שהוא עדיין לא יודע.
מיתוס 1
פסיכולוג ספורט זה למי שנשבר
זה המיתוס שאני פוגש יותר מכול, ולדעתי גם זה שעלול לגבות את המחיר הגבוה ביותר. כשפנייה לפסיכולוג נתפסת כמשהו ששמור למצבי משבר, עצם הפנייה הופכת להודאה שמשהו לא בסדר איתך. ספורטאי שבנה את עצמו על קשיחות לא תמיד ימהר להודות בזה.
סקירה מ־2024 בדקה מה מקשה על ספורטאים לפנות לעזרה בתחום בריאות הנפש. בין החסמים שעלו היו חשש מתיוג הקשור לזהות הספורטיבית ולתרבות הספורט, חשש שהפנייה תשפיע על הבחירה בהם לסגל או להרכב, ודאגה לגבי סודיות. בין הגורמים שעשויים להקל על הפנייה עלה גם התפקיד של ספורטאים מוכרים שמדברים על הנושא בפתיחות. הסקירה עסקה בפנייה לעזרה בבריאות הנפש ולא בעבודה על ביצועים, אבל בעבודה שלי אני שומע חששות דומים גם כשמדובר בריכוז לפני הגשה.
בפועל, רבים מהספורטאים שמגיעים אליי לא נמצאים במשבר. הם רוצים להבין למה הם משחקים טוב יותר באימון מאשר בתחרות, איך חוזרים לנקודה הבאה אחרי טעות, או מה עושים עם הלחץ לפני משחק חשוב. כמו שלא מחכים לפציעה כדי להתחיל לעבוד על כוח, אפשר להתחיל לעבוד על הצד המנטלי גם כשהכול פחות או יותר בסדר.
מיתוס 2
חוסן מנטלי: או שיש לך או שאין
יש משהו נכון במשפט הזה. יש ספורטאים שנראים רגועים כבר מגיל צעיר, מתאוששים מהר מטעות ולא נסחפים לביקורת עצמית. השאלה היא מה מסיקים מזה.
חלק מההבדלים קשורים לגורמים גנטיים
מחקר תאומים מ־2009 מצא שחלק מההבדלים בין אנשים בחוסן מנטלי, כפי שנמדד בשאלון דיווח עצמי, קשורים לגורמים גנטיים וחלקם לגורמים סביבתיים שאינם משותפים בין התאומים. חשוב לדעת שהמחקר נעשה במבוגרים מהאוכלוסייה הכללית, לא בספורטאים.
אחרי תוכניות אימון, ספורטאים דיווחו על חוסן גבוה יותר
סקירה מ־2020 של 12 מחקרים על תוכניות לפיתוח חוסן מנטלי בספורט מצאה שאחרי התוכניות, הספורטאים דיווחו על חוסן גבוה יותר. אבל רוב המחקרים היו חלשים מבחינת השיטה, בחלקם לא הייתה קבוצה להשוואה, ובדרך כלל הספורטאים דיווחו על עצמם בשאלון. לכן זה ממצא מעודד, ועדיין לא הוכחה.
מה זה אומר מבחינתי בעבודה
תורשה חלקית לא אומרת שמשהו קבוע, וגם מחקר התאומים לא בדק אם אפשר לשנות את החוסן. בעבודה שלי אני מתייחס לחוסן פחות כתכונה שיש או אין, ויותר כאוסף של מיומנויות (לחזור לריכוז, להרגיע את הגוף, לדבר לעצמך אחרת) שכל ספורטאי מגיע אליהן מנקודת פתיחה אחרת.
ואם מסתכלים על חוסן גם כאוסף של מיומנויות, עולה השאלה מה בעצם עושים בפגישה. כאן נכנס המיתוס השלישי.
מיתוס 3
פסיכולוג ספורט בא להרים את המורל
הרבה אנשים מדמיינים פסיכולוג ספורט כמשהו בין מאמן כושר לנואם מוטיבציה: מישהו שאומר לך "אתה יכול" עד שאתה מאמין. עידוד יכול לעזור. אבל חלק גדול מהעבודה שלי נראה אחרת.
דוגמה טובה היא דיבור עצמי: הדברים שספורטאים אומרים לעצמם, בראש או בקול, תוך כדי ביצוע. סקירה של מחקרים בנושא מצאה שבמשימות שדורשות תנועה עדינה ומדויקת, משפטי הכוונה היו יעילים יותר ממשפטי עידוד. ההשפעה של דיבור עצמי הייתה גם גדולה יותר במשימות חדשות מאשר במשימות שהמשתתפים כבר שלטו בהן. הסקירה עצמה ישנה יחסית, מ־2011. לכן הממצא נותן בסיס טוב במיוחד לשימוש בדיבור עצמי בזמן למידה ובמשימות מסוימות, אבל הוא לא עונה ישירות על השאלה כמה משפט כזה יעזור לספורטאי מנוסה, במיומנות שכבר הפכה אצלו לאוטומטית, ביום משחק.
שני סוגים של משפטים לעצמך
- • משפט הכוונה: "עיניים על הכדור", "מרפק גבוה", "נשימה ואז צעד". משפט כזה מכוון את הקשב לרמז ביצועי אחד.
- • משפט עידוד: "יאללה, עוד קצת", "אני יכול". משפט כזה נועד בעיקר לעזור להמשיך להתאמץ, למשל בקילומטר האחרון.
אפשר לנסות: לבחור משפט הכוונה אחד לפעולה שחוזרת הרבה (הגשה, זריקת עונשין, בעיטה) ולתרגל אותו באימון לפני שמביאים אותו למשחק.
לצד כלים כאלה, יש בעבודה גם חלק שלא קשור לכלים בכלל: להבין למה הביצוע נתקע דווקא במשחקים מסוימים.
מיתוס 4
אימון מנטלי הוא פתרון קסם, או שהוא לא עובד בכלל
יש מי שמגיע בציפייה לקבל שלושה תרגילים שיפתרו הכול, ויש מי שבטוח שכל העניין הוא אמונה ולא מדע. המחקר לא תומך בתמונה הפשוטה של אף אחת מהגרסאות.
סקירה גדולה מ־2024 אספה מחקרים על אימון מנטלי אצל ספורטאים תחרותיים ובדקה אם הוא משפר את הביצוע. בתחילה נמצא יתרון לכמה סוגים שלו: אימון מיומנויות מנטליות, תרגול בדמיון וגישות של קשיבות וקבלה. אבל כשהחוקרים בדקו רק את המחקרים החזקים יותר, ורק תוצאות שנמדדו בפועל ולא לפי התחושה של הספורטאים, כבר לא היה ברור שיש יתרון.
כלומר, התמונה מעודדת, אבל עדיין לא חד־משמעית. זה לא אומר שאימון מנטלי לא עובד. זה אומר שעוד אין מספיק מחקרים טובים כדי לדעת אם הוא עוזר לביצוע, בכמה, למי ובאילו תנאים.
בעבודה שלי אני לא מחליט מראש איזה סוג עבודה צריך. לפעמים כלי ממוקד הוא בדיוק מה שחסר, וספורטאי יוצא מכמה פגישות עם שגרת טרום־הגשה קצרה שמתאימה לו. במקרים אחרים הקושי חוזר שוב ושוב, ואז אני מנסה להבין גם מה מחזיק אותו: הפחד מטעות, הקשר בין התוצאה לבין הערך העצמי, ציפיות שאף אחד לא אמר בקול. אין לי דרך לדעת מראש איזו משתי הדרכים מתאימה, וזה חלק ממה שבודקים בהתחלה.
מה קורה בפגישות עצמן
כל ספורטאי שונה, אבל ברוב המקרים העבודה שלי עוברת בשלוש תחנות.
להבין מה קורה ברגע הקשה
מה עובר בראש ובגוף רגע לפני שמשהו משתבש, ומה הספורטאי אומר לעצמו אחרי הטעות. לפעמים כבר התיאור המדויק של הרגע מבהיר משהו.
לבחור מיומנות אחת ולתרגל אותה
נשימה לפני נקודה, משפט הכוונה, שגרה קצרה לפני ביצוע. מתרגלים אותה באימון, הרבה לפני המשחק החשוב של העונה.
לבדוק מה קורה בתחרות
מה עבד, מה לא ומה חוזר. כשאותו קושי חוזר גם אחרי שהכלי עובד באימון, בעיניי זה סימן שכדאי להסתכל רחב יותר.
מתי כדאי לשקול עבודה מנטלית
אין צורך לחכות למשבר. אלה כמה מצבים שבהם שיחה אחת יכולה לעזור להבין אם זה מתאים לך:
יש פער שחוזר בין מה שאתה מסוגל לעשות באימון לבין מה שקורה בתחרות.
טעות אחת מושכת אחריה עוד כמה, וקשה לך לחזור לנקודה הבאה.
חזרת מפציעה, קיבלת אישור לחזור, ואתה עדיין לא מרגיש מוכן.
ההנאה מהספורט ירדה, והוא הפך בעיקר ללחץ.
אתה פשוט רוצה להכיר את עצמך טוב יותר כספורטאי, בלי שום משבר ברקע.
אם לצד הקושי בביצוע יש מצוקה נפשית משמעותית, למשל ירידה חדה ומתמשכת במצב הרוח, חרדה שפוגעת בתפקוד או שינה שנפגעת לאורך זמן, חשוב שהפנייה תהיה לאיש מקצוע שמוסמך לטפל גם בבריאות הנפש, ולא רק בעבודה על ביצועים. אם עולות מחשבות על פגיעה בעצמך, אפשר לפנות מיד לער"ן בטלפון 1201, 24 שעות ביממה.
נקודות מפתח
-
פסיכולוגיית ספורט לא שמורה למשבר. אפשר לפנות גם כדי לעבוד על ריכוז, על לחץ או על החזרה אחרי טעות.
-
במחקר תאומים, חלק מההבדלים בחוסן המנטלי נקשרו לגורמים גנטיים וחלקם לגורמים סביבתיים. אחרי תוכניות אימון ספורטאים דיווחו על חוסן גבוה יותר, אבל המחקרים עדיין חלשים.
-
העבודה היא לא רק עידוד. בסקירה מ־2011 על דיבור עצמי, משפטי הכוונה הועילו יותר ממשפטי עידוד במשימות שדרשו תנועה עדינה ומדויקת, אם כי לא בהכרח בכל ענף ובכל רמת ניסיון.
-
המחקר על אימון מנטלי וביצועים מעודד, אבל עדיין לא חד־משמעי: כשבודקים רק את המחקרים החזקים, כבר לא ברור שיש יתרון.
בחזרה לשחקנית עם התיק על הכתף
בפגישה השלישית היא כבר הניחה את התיק על הרצפה. היא סיפרה שבמשחקים צמודים היא מתחילה לחשב את התוצאה באמצע נקודה, ושזה קורה לה בעיקר מול יריבות שהיא אמורה לנצח. לא היה שם דיכאון, וגם לא חוסר אמונה ביכולת. היה דפוס שחוזר, ואפשר היה להתחיל לעבוד עליו.
כמה שבועות אחר כך היא תיארה שבמשחק צמוד היא שמה לב מוקדם יותר לרגע שבו המחשבות בורחות לתוצאה, ושקל לה יותר לחזור לנקודה עצמה. הדפוס לא נעלם. הוא הפך למשהו שהיא יודעת לזהות.
אני חושב שזה מה שהמיתוסים האלה מפספסים. הם מציגים את הצד המנטלי כמשהו שיש או אין, שמטפלים בו רק כשהוא נשבר, או שפותרים אותו בטריק. בעבודה שלי הוא נראה יותר כמו כל מיומנות אחרת בספורט: מתחילים ממה שיש, מתרגלים, ובודקים מה עובד אצל הספורטאי הספציפי הזה.
כלים שיכולים לעזור
מאמרים קשורים
מקורות ומחקרים
- Cosh, S. M., McNeil, D. G., Jeffreys, A., Clark, L., & Tully, P. J. (2024). Athlete mental health help-seeking: A systematic review and meta-analysis of rates, barriers and facilitators. Psychology of Sport and Exercise, 71, 102586. https://doi.org/10.1016/j.psychsport.2023.102586
- Horsburgh, V. A., Schermer, J. A., Veselka, L., & Vernon, P. A. (2009). A behavioural genetic study of mental toughness and personality. Personality and Individual Differences, 46(2), 100–105. https://doi.org/10.1016/j.paid.2008.09.009
- Stamatis, A., Grandjean, P., Morgan, G., Padgett, R. N., Cowden, R., & Koutakis, P. (2020). Developing and training mental toughness in sport: A systematic review and meta-analysis of observational studies and pre-test and post-test experiments. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 6(1), e000747. https://doi.org/10.1136/bmjsem-2020-000747
- Hatzigeorgiadis, A., Zourbanos, N., Galanis, E., & Theodorakis, Y. (2011). Self-talk and sports performance: A meta-analysis. Perspectives on Psychological Science, 6(4), 348–356. https://doi.org/10.1177/1745691611413136
- Reinebo, G., Alfonsson, S., Jansson-Fröjmark, M., Rozental, A., & Lundgren, T. (2024). Effects of psychological interventions to enhance athletic performance: A systematic review and meta-analysis. Sports Medicine, 54(2), 347–373. https://doi.org/10.1007/s40279-023-01931-z