ליווי פסיכולוגי לקבוצות ספורט

אחת מהקבוצות שעבדתי איתן לפני כמה שנים הייתה מלאה בשחקנים מוכשרים. על הנייר, ההרכב היה חזק. אבל מה שקרה על המגרש בזמן לחץ (ירידה בתקשורת, האשמות שקטות, שחקנים שמפסיקים להעביר כדור לחברים מסוימים) לא היה אפשר להסביר רק דרך רמת הכישרון. חלק משמעותי מהקושי היה באופן שבו הקבוצה תפקדה יחד: היו בה שחקנים טובים, אבל עדיין לא נבנו מספיק דפוסים משותפים שאפשר להישען עליהם כשהלחץ עלה.

הליווי הפסיכולוגי לקבוצות שונה מהותית מהעבודה עם ספורטאי יחיד. ספורטאי יחיד מביא איתו את הדפוסים שלו: את הדרך שבה הוא מגיב ללחץ, את הקשר שלו עם כישלון, את הסיפור שהוא מספר לעצמו לפני תחרות. קבוצה מביאה את כל זה כפול מספר האנשים, ומעל כל זה מונחת שכבה נוספת: הדינמיקה שנוצרת ביניהם. והשכבה הזאת יכולה להיות משמעותית במיוחד כשהמשחק נעשה קשה והקבוצה נדרשת להגיב יחד.

על מה עובדים כשמלווים קבוצה

כשאני מלווה קבוצה, אני לא מחפש מי "הבעיה". אני שואל משהו אחר: מה קורה בין האנשים בקבוצה, ואיך זה קשור לקושי שהם מתארים? לפעמים מתח שנראה כמו בעיה בין שני שחקנים קשור גם לחוסר בהירות לגבי תפקידים, למסרים סותרים מהסגל, לציפיות שלא הוגדרו או לאירועים שלא קיבלו מקום. במקרים אחרים יש גם קונפליקט אישי ממשי. המטרה היא להבין מה שייך לפרט ומה שייך למערכת. נושאים שלא מקבלים מקום יכולים לצוף דווקא ברגעי לחץ.

בעבודה שלי אני נוטה להקדיש תשומת לב מיוחדת לשלושה צירים: לכידות, תחושת מסוגלות קולקטיבית (אמונה משותפת של הקבוצה שהיא מסוגלת להתמודד עם המשימה) ובהירות תפקידים. הם לא מסבירים הכול, אבל הם נותנים נקודת התחלה טובה להבנת תפקוד הקבוצה. כשהם חזקים וברורים, הם יכולים לתמוך בתפקוד הקבוצתי גם תחת לחץ. בעבודה שלי אני בודק את הצירים האלה גם כשהקושי עוד לא ניכר בתוצאות המשחקים.

מה המחקר מגלה על קבוצות שמצליחות

התערבויות לבניית קבוצה נקשרו לשיפור בלכידות

מטא־אנליזה של 15 מחקרים מצאה שיפור ממוצע בלכידות בעקבות תוכניות לבניית קבוצה. עם זאת, התוצאות היו שונות מאוד בין המחקרים, וברובם היו מגבלות שמקשות לדעת עד כמה התוכנית היא שהביאה לשיפור.

לכן הממצאים מעודדים, אבל אינם מבטיחים שתוכנית מסוימת תועיל לכל קבוצה.

תוכנית באימוני כדורגל נקשרה לשינויים בתפקוד הקבוצתי

מחקר בקרב 51 נערים משתי קבוצות כדורגל באותו מועדון מקצועני בארגנטינה בדק תוכנית של שמונה שבועות ששולבה באימונים. בקבוצה שקיבלה אותה נמצאו שינויים לטובה בחלק מהשאלונים על תקשורת, לכידות והאמונה ביכולת הקבוצה; חלקם נראו גם במעקב. אבל החוקרים השוו שתי קבוצות קיימות שהיו שונות עוד לפני התוכנית, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות שהיא הביאה לשינוי או להסיק שכך יקרה בכל קבוצה.

לכידות כוללת כמה ממדים שונים

מחקר בקרב 146 ספורטאים מתוכנית לפיתוח כישרונות בספרד זיהה שלושה פרופילים של לכידות. בפרופיל ששילב לכידות חברתית גבוהה, רוח צוות בינונית והעדפה נמוכה יותר לעבודה לבד, המשתתפים דיווחו על יותר דיבור עצמי חיובי. לא היה ברור שיש לפרופיל הזה יתרון בביטחון העצמי. זו אינה הוכחה שכדאי להפחית לכידות: הפרופילים שילבו כמה ממדים שונים, והמחקר מדד את כולם בנקודת זמן אחת.

לא רק רמת הביטחון חשובה, אלא גם ההתאמה בין בני הזוג

מחקר בקרב 82 זוגות של ספורטאי צ'ירלידינג במכללות בדק את ההתאמה בין אמונות המסוגלות של שני בני הזוג. בכל זוג יש בסיס (base), הספורטאי שתומך ומרים, ומונף (flyer), הספורטאי שמורם באוויר. חוסר התאמה בחלק מאמונות המסוגלות נמצא קשור לביצוע אובייקטיבי פחות טוב, בעוד שהתאמה ביניהם נקשרה לביצוע טוב יותר, בעיקר כשהמסוגלות הייתה ברמה בינונית עד גבוהה. חשוב לזכור שמדובר בענף זוגי מאוד מסוים, ולכן אי אפשר להכליל את הממצא ישירות לקבוצת כדורגל שלמה.

שאלות שאני שומע הרבה ממאמנים ומנהלים

"יש לנו שחקן אחד שמרעיל את האווירה, אולי צריך לטפל בו?"

לפעמים ההתנהגות של שחקן מסוים היא אכן בעיה שדורשת התייחסות ישירה. במקרים אחרים היא גם סימפטום של משהו רחב יותר בקבוצה: לחץ שנצבר ולא קיבל מקום, תפקידים לא ברורים, קונפליקט שלא טופל או נורמות שמאפשרות להתנהגות להימשך. לכן כשפונים אליי בעניין "שחקן בעייתי", אני בדרך כלל מבקש לפגוש קודם את הקבוצה כולה. הפתרון לא תמיד נמצא רק בעבודה עם אותו שחקן, ולעיתים הוא בשיחה שהקבוצה צריכה לקיים.

"הקבוצה בכלל לא במשבר, למה לנו ליווי עכשיו?"

כי לא צריך לחכות למשבר כדי לעבוד עם קבוצה. כשעובדים בתקופה יציבה יותר, יש לעיתים יותר מרחב לבנות שפה משותפת, להבהיר תפקידים, לדבר על מה שלא מדברים עליו ולתרגל תקשורת לפני שהלחץ עולה. כשפונים רק אחרי שהאמון כבר נשחק או שהקונפליקט החריף, נקודת ההתחלה מורכבת יותר. מניסיוני, כשהקונפליקט כבר החריף, לפעמים צריך קודם ליצור תנאים לשיחה לפני שאפשר לעבוד יחד.

"השחקנים לא ירצו לדבר על רגשות זה בפני זה"

נכון, ולכן אני לא מתחיל משם. עבודה עם קבוצה בדרך כלל מתחילה מתכנים שנוח לדבר עליהם: מטרות, תפקידים, ציפיות. זה כבר מספיק כדי לפתוח שיחות שמעולם לא התקיימו. אם נבנה מספיק אמון, לפעמים מתאפשר בהמשך לדבר גם על נושאים אישיים ורגישים יותר. ספורטאים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש באומץ שלהם כשיש להם מרחב לכך.

איך נראית עבודה עם קבוצה בפועל

אין פרוטוקול אחיד. כל קבוצה מגיעה עם ההיסטוריה שלה, עם המתחים שלה, ועם הנקודה שבה היא נמצאת בעונה. בעבודה שלי אני נעזר בדרך כלל בשלבים הבאים.

1

מיפוי: להבין מה קורה פה

לפני כל פתרון, אני מקשיב. פגישות אישיות עם שחקנים, שיחה עם הצוות המקצועי, לפעמים צפייה באימון. כשיש שיחות אישיות, מגדירים מראש מה נשאר חסוי ומה יכול לעבור בחזרה לצוות או לקבוצה. המטרה היא לזהות את הדינמיקה הנוכחית: מי מחזיק מידע שאחרים לא יודעים, איפה הקשר נסדק, מה לא נאמר. בקבוצות נוער חשוב להבהיר מראש, בשפה שמתאימה לגיל, מה מטרת המפגשים ומה ישותף עם המאמנים וההורים. בשיחה קבוצתית אין חובה לחשוף קושי אישי, ומסבירים גם את גבולות הסודיות כשחברי הקבוצה נוכחים. נושא אישי שדורש פרטיות אפשר לברר בנפרד.

המטרה: הבנה משותפת בצוות המקצועי לגבי הנקודות שדורשות עבודה, מבוססת על מידע מכמה מקורות ולא רק על התרשמות של אדם אחד.

2

שיחות קבוצתיות: לבנות שפה משותפת

פגישות עם הקבוצה כולה, לרוב מובנות סביב נושאים מוגדרים: ציפיות הדדיות, תפקידים בקבוצה, ומה כל שחקן צריך מהחברים שלו כדי לתפקד במיטבו. אלה לא שיחות "טיפוליות" במובן הקליני. הן יותר דומות לפגישת עבודה שיש בה מקום לכנות.

המטרה: לנסח ציפיות והסכמות ברורות יותר, ליצור דרך מוסכמת לדבר על קונפליקט ולתת מקום לקולות שונים בקבוצה.

3

שילוב באימונים, לא רק בחדר הישיבות

במחקר על שתי קבוצות הנערים, העבודה הקבוצתית שולבה במשימות הטקטיות באימון. בחלק מהשאלונים על התקשורת נראו שינויים לטובה בקבוצה שקיבלה את התוכנית גם בבדיקה לאחר סיומה. המחקר מספק דוגמה לכך שאפשר לשלב עבודה על תקשורת ותפקוד קבוצתי בתוך משימות טקטיות, ולא רק בשיחה נפרדת. כך המיומנויות מתורגלות בהקשר שדומה יותר למקום שבו יצטרכו להשתמש בהן.

המטרה: לתרגל את המיומנויות בתוך ההקשר שבו יידרשו בפועל, ולא להשאיר אותן ברמת התיאוריה.

4

עבודה עם הצוות המקצועי, לא רק עם השחקנים

מאמן הוא לא רק איש טקטיקה. יש לו השפעה משמעותית על האקלים הפסיכולוגי של הקבוצה: דרך המסרים שלו, דרך התגובות שלו לטעויות, דרך חלוקת התפקידים והאופן שבו מתנהל קונפליקט. עבודה עם הצוות המקצועי כוללת שיחות על ניהול קבוצה, על האיזון בין דרישה לתמיכה, ועל בניית סביבה שמאפשרת לשחקנים לנסות, לטעות ולבקש עזרה.

סקירה שיטתית על תוכניות להכשרת מאמנים והורים בספורט נוער מצאה שינויים חיוביים בחלק מהמדדים של חוויית הספורטאים. עם זאת, התוצאות ואיכות המחקרים השתנו בין התוכניות, ואין להסיק שכל דרך עבודה עם הצוות תשיג אותה תוצאה.

סקירה מ־2025 מצאה קשר חיובי בין מנהיגות לבין ביצוע בספורט, ובחנה גם מאמנים וגם שחקנים מובילים. רוב המחקרים על הקשר הזה בדקו את הספורטאים פעם אחת בלבד, ולכן הממצא אינו מוכיח ששינוי במנהיגות לבדו משפר תוצאות.

המטרה: ככל שהעקרונות שעולים בשיחות מקבלים ביטוי גם באימון וביום־יום של הקבוצה, כך גדל הסיכוי שהם יהפכו לחלק מההתנהלות ולא יישארו רק ברמת השיחה.

אמון נבנה בהתנהלות היומיומית של הקבוצה

בעבודה שלי אני מחפש חוויות חוזרות של אמינות, תמיכה ואחריות: שחקן שעשה טעות ולא ספג לעג, מאמן שהודה בטעות או שחקן שביקש עזרה.

מה שמרתק אותי בעבודה עם קבוצות: הרגע שבו נוצר אמון הוא לא רגע נסתר. כשאני שואל שחקנים מתי משהו ביחסים בקבוצה השתנה, הם לפעמים מצביעים דווקא על רגעים קונקרטיים מאוד: "האימון ההוא שאחרי ההפסד הגרוע", "הדרך שבה המאמן התמודד איתנו", "השיחה שהייתה לנו בדרך לאוטובוס". לכידות קבוצתית אינה רק תחושה כללית; היא נבנית גם דרך רצף של חוויות והתנהגויות משותפות.

מתי עבודה עם קבוצה עשויה להועיל

• ביצועים לא עקביים: יש פערים חוזרים בתפקוד הקבוצתי שלא מוסברים רק בשינויים בסגל, בכושר או בתוכנית המשחק.
• ריבוי שחקנים "בעייתיים": כשיותר משחקן אחד נתפס כבעיה, כדאי לבדוק אם מעבר להתנהגות האישית יש גם דפוס קבוצתי או ארגוני שתורם למצב.
• מתח חבוי: בחדר ההלבשה כולם אומרים ש"הכול בסדר", אבל זה לא באמת מה שקורה. אין ריב גלוי, אבל יש מעט פתיחות, אמון או תקשורת ישירה. אנשים שומרים דברים לעצמם.
• קשיים בהעברת ידע: שחקנים ותיקים לא חונכים את הצעירים, וכל דור לומד את אותם דברים מהתחלה.
• ירידה בתיאום תחת לחץ: בנקודות מפנה של המשחק התקשורת והקשב הקבוצתי נפגעים, וטעות אחת מתחילה שרשרת של תגובות.

ארבע תפיסות שגויות על ליווי קבוצתי

כדאי לומר בבירור, כי יש תפיסות שגויות נפוצות:

בליווי שאני מציע, המטרה היא לעבוד על התקשורת והתפקידים לאורך זמן ובהתאם לצרכים של הקבוצה. פעילות חברתית חד־פעמית יכולה להיות חלק מזה; מה שאפשר להשיג בה תלוי במטרה שלה ובמצב הקבוצה.

הוא לא ביקורת על המאמן. מאמנים שפגשתי שמחים לקבל שותף מקצועי שמביא זווית אחרת ומרחיב את מה שהם רואים.

הוא לא טיפול קבוצתי. מטרת הליווי הקבוצתי אינה טיפול בטראומה אישית, אלא עבודה על מה שמשפיע על הביצוע המשותף. אם במהלך העבודה עולה קושי אישי שדורש טיפול, נכון לתת לו מקום במסגרת טיפולית מתאימה.

הוא לא פתרון לבעיות יסוד בניהול הארגוני. אם יש בעיית שכר, הבטחות שלא קוימו או חוסר אמון מבני בין הנהלה לשחקנים, פסיכולוג לא מתקן את זה. אבל הוא יכול לעזור לקבוצה לנווט בתוך זה.

נקודות מרכזיות

לכידות, תחושת מסוגלות קולקטיבית ובהירות תפקידים הם שלושה משתנים חשובים שכדאי לבחון כשמנסים להבין איך קבוצה מתפקדת יחד.
לא צריך לחכות למשבר כדי להתחיל לעבוד על תקשורת, תפקידים ואמון. בתקופות יציבות יותר יש לעיתים יותר מרחב לבנות ולתרגל אותם.
מחקרים על תוכניות לבניית קבוצה מצאו ממצאים מעודדים לגבי לכידות, אך איכות המחקרים והשונות ביניהם מגבילות את הביטחון במסקנות. אין בסיס לקבוע שמשך מסוים הוא תנאי הכרחי להצלחה.
כששחקן נתפס כ"בעיה", כדאי לבדוק במקביל את ההתנהגות האישית שלו ואת ההקשר הקבוצתי שמאפשר, מחזק או מגיב אליה.
למאמן ולצוות המקצועי יש השפעה משמעותית על האקלים בקבוצה, ולכן לעיתים העבודה צריכה לכלול גם אותם ולא רק את השחקנים.

בקבוצה שפגשתי לפני שנים (זו עם ה"כישרון על הנייר") ראינו בהמשך שינוי באופן שבו הקבוצה דיברה ופעלה יחד תחת לחץ. לא הכנסנו שחקנים חדשים. פשוט נפתחו שיחות שמעולם לא היו. שחקנים אמרו בקול מה הם צריכים. מאמן הודה שחלק מהמסרים שלו יצרו בלבול. השיחות שנפתחו היו חלק חשוב מהעבודה שלנו; זו דוגמה לתהליך עם קבוצה אחת.

אם יש פער מתמשך בין היכולת של השחקנים לבין האופן שבו הקבוצה מתפקדת יחד, שווה לבדוק לא רק מה קורה לכל שחקן בנפרד, אלא גם מה קורה ביניהם. אשמח לדבר על זה.

מאמרים קשורים

לכידות קבוצתית בספורט: מה מחזיק קבוצה יחד כ־8 דקות קריאה

לכידות כוללת גם קשרים חברתיים וגם מחויבות למשימה המשותפת. המאמר מסביר איך להבחין בין שני הממדים ולבחון אותם בקבוצה.